קטגוריה: כללי

ריזוטו הוא אחד המאכלים שאני הכי אוהבת בעולם. מה יש לא לאהוב באורז מדהים שבושל עם ציר ירקות ומלא חמאה ופרמז'ן? זה כל הדברים הנכונים מרוכזים לכדי מאכל אחד מושלם.
אז אמנם אני בדרך כלל נוטה להכין ריזוטו בחורף, כי הוא מחמם ומנחם וכיף לאכול אותו מקערה מתחת לפוך כשקר וסוער בחוץ, אבל בתכלס לריזוטו אין עונה, וגם חורף לא היה לנו יותר מידי השנה. אז ממש שניה לפני שהאביב מתחיל רשמית (למרות שבפועל מרגיש שהוא כבר ממש כאן) זה הזמן להכין ריזוטו ולשבת עם עצמכם (או עם החצי השני שלכם) לארוחה איטלקית רומנטית.
המרכיבים:
1/2 אורז לריזוטו (גם אורז עגול יעבוד אם לא הצלחתם למצוא אורז מסוג ארבוריו)
3 ליטר ציר ירקות (את המתכון לציר תוכלו למצוא כאן, או לחלופין להשתמש במים במקום הציר)
1/2 כוס יין לבן
1 בצל
4-5 שיני שום פרוסות
2 חבילות פטריות (אפשר ואף רצוי לערבב כל מיני סוגים של פטריות)
100 גרם חמאה
100 גרם פרמז'ן

20 גרם חמאה
סלסילה של אפונת שלג
מלח גס

אופן ההכנה:
מרתיחים את הציר בסיר נפרד.
בינתיים קוצצים בנפרד את הבצל והפטריות ופורסים את השום.
ב50 גרם חמאה, מטגנים את הבצל עד מחצית הדרך ואז מוסיפים את פרוסות השום וממשיכים לטגן עד לשקיפות.
מוסיפים את הפטריות ומטגנים.
מוסיפים את היין הלבן ומבשלים עד לצמצום הנוזל.
מוסיפים את האורז , מערבבים מעט ומוסיפים נוזלים בהדרגה.
בכל פעם מוסיפים 1.5-2 מצקות מהציר, עד לספיגת הנוזלים באורז וחוזרים שוב על התהליך. חשוב לערבב מעט תוך כדי, ולא "להטביע" את האורז ביותר מידי נוזלים.
הבישול מסתיים כאשר האורז מתרכך אך עדיין נשאר בעל ליבה לעיסה. התהליך אמור לקחת בין חצי שעה לשעה. בהתחלה זה נראה כאילו האורז לא יתרכך לעולם, אבל הא מגיע לשם, אל דאגה 🙂
מסירים מהאש, מוסיפים את שארית החמאה והפרמז'ן ומערבבים עד שהן נטמעות בתוך התבשיל.
טועמים ובמידת הצורך ניתן להוסיף מעט מלח.

בינתיים, נותנים לאורז לנוח ומחממים מחבת עם מעט חמאה. צולים מעט את אפונת השלג בחמאה (מספיק כדי שתהיה פריכה וטיפה חרוכה בקצוות ולא יותר מזה. מעבר לכך היא נהפכת לרכה וחסרת עמוד שדרה וחבל עליה)

מחלקים את הריזוטו לצלחות, מקשטים באפונת שלג ומפזרים מלח גס מעל הכל.

ריזוטו טוב לאכילה בסמוך להכנתו. ניתן לקרר את השאריות ולאכול אותן יום למחרת, אבל זה כבר לא יהיה ריזוטו ויותר יהיה עיסת אורז (אבל אחת ממש טעימה!), בדיוק בשביל זה המציאו את הארנצ'יני (גאונים האיטלקים האלו), שהם כדורי אורז מטוגנים ומשגעים. אם איכשהו נשארו לכם שאריות מהריזוטו, אתם חייבים לנסות להכין כאלו.

ציר זה משהו שתמיד טוב שיהיה בבית. נכון, את רוב המתכונים שדורשים ציר ברוב הפעמים אפשר להכין עם מים, ועדיין תצא מנה לא רעה, אבל אם יש משהו שלמדתי זה שההוספה של הציר נותנת לתבשיל מימד אחר. אני לרגע אצא קצת אייל שני ואגיד שציר זה נוזל שאוגר בתוכו זיכרון עמוק של כל הדברים שהתבשלו בו, ואפשר מאוד להרגיש את זה במנה אחר כך. בכל ביס מקבלים את התבשיל עם איזשהו עומק של זכרונות ישנים שהציר הביא עימו מגלגול אחר. עם כמה פלצני שזה נשמע – זו הדרך היחידה להסביר כמה הציר תורם למנה שהוא בונה.
ועם זאת, למדתי בדרך הקשה שהציר מביא איתו את כל הזכרונות שהוא אסף בדרך. אז לעולם אל תכניסו לציר מרכיבים שאתם לא אוהבים כי אחר כך תוכלו להרגיש אותם גם בתוצר הסופי.

המרכיבים של ציר יכולים להשתנות בהתאם למה שאתם אוהבים או לא אוהבים, אבל הרעיון בגדול הוא ירקות שורש, פטריות ועלי תבלין.
ציר הירקות, בזכות היותו צמחוני, אמנם אין בו את העומק שהבשר והשומן נותנים לציר בשרי, אך הוא מצוין כבסיס למנות צמחוניות או חלביות בלי בעיה של כשרות או פגיעה בנפשם של צמחונים/טבעונים 🙂
אם יש לכם סלידה מאחד המרכיבים, תמיד אפשר לוותר עליו.

המרכיבים:
2-3 גזרים
2-3 בצלים
1 מקל כרישה
שורש סלרי
חופן פטריות שמפניון/שימג'י/שיטאקי/פורצ'יני (לא חייבים אם אין או אם לא אוהבים, אפשר גם לשים חופן מכל אחד מהסוגים)
4-5 שיני שום (אפשר יותר, אם אוהבים)
צרור פטרוזיליה/סלרי/שמיר/כוסברה/טימין (אני שמה צרור קטן של שמיר, מעט טימין וצרור קטן של סלרי, אבל שימו איזה עשבי תיבול שאתם אוהבים)
2 כפיות מלח.
3 ליטר מים

אופן ההכנה:
חותכים את הבצל, הכרישה, הגזר ושורש הסלרי לחתיכות גסות.
שמים שמן בסיר גדול ומטגנים את הירקות על אש בינונית עד להשחמה וקירמול.
מוסיפים פרוסות שום וממשיכים לטגן (את השום מוסיפים אחרי, כי שום נשרף מהר יותר משאר הירקות, ושום שרוף טעמו מר ולא נעים)
ככל שמקרמלים את הירקות יותר, טעמם נהיה מתקתק ועשיר יותר. חשוב לא להגזים ולהימנע מלשרוף את הירקות.

מוסיפים לסיר את עשבי התיבול

מוספים את המים והמלח

 

מביאים את התערובת לרתיחה עדינה ואז כשמתחיל הבעבוע מנמיכים את האש ומשאירים את הסיר להתבשל ברתיחה עדינה מבלי לכסות את הסיר.
כאשר הנוזל מצטמצם לבערך כמחצית מנפחו ההתחלתי – הציר מוכן.
ברתיחה עדינה העניין אמור לקחת לפחות שעה, אבל זה בסדר אם גם לוקח יותר/פחות זמן.
מחכים שיתקרר, ואז מעבירים את הנוזל דרך מסננת צפופה לקערה, מחלקים לקופסאות או שקיות ומכניסים למקפיא.
ככה, בכל פעם שתצטרכו תהיה לכם כמות מדודה של ציר לכל תבשיל.
עוד לא הצלחתי למצוא שימוש לירקות שנשארים אחרי הכנת הציר. לפעמים אני מנשנשת אותם ככה, מהמסננת, אבל תמיד הרוב בסוף פשוט נזרקים לפח. אם יש לכם רעיון מקורי למה לעשות עם הירקות – אשמח אם תשתפו אותי 🙂
אני ממליצה להכפיל כמויות אם אתם יודעים שתשתמשו הרבה בציר או אם אתם יודעים שיש לכם מנה (כמו ריזוטו למשל) שדורשת הרבה ציר.

אני מטיילת ולומדת ביפן עכשיו, וזה ממש עשה לי חשק לחלוק איתכם את המתכון שלי לבלינצ'ס מאצ'ה, כדי שגם אתם תוכלו להרגיש קצת ביפן.
זו אמנם עונת התותים אבל ביפן פירות בכללי, ותותים בפרט יכולים להגיע למחירים מופקעים. באחד הימים שלי כאן ראיתי אצל הירקן תות אחד ב400 יין (שזה בערך 12 שקלים).

הפירות ביפן, בגלל מחירם הגבוה, אבל גם בזכות זה שהם מושלמים ובעיקר מתכלים – משמשים לפעמים כמתנות. ישנם מלונים ביפן שמחירם יכול להגיע גם למאות שקלים ליחידה והם בעיקר משמשים בתור מתנה שהיא "סמל סטטוס" לעושרו ונדיבותו של הנותן.
הפירות ביפן לפעמים מתומחרים לפי יופיים – פרי שנראה פחות יפה מהפירות האחרים יעלה גם בדר"כ פחות ממקבילו המושלם.

בתמונה אפשר לראות איך התפוזים היפים ארוזים בחבילות סגורות ונמכרים במחיר גבוה יותר בניגוד לחבריהם הפחות יפים שנמכרים בבודדים ובמחיר זול יותר (98 יין לתפוח ו78 יין לתפוז. בערך 2.5-3 שקלים לפרי)

הרבה מהפירות ביפן נארזים אחד אחד באריזות שישמרו על שלמותם, ואנשים ביפן לפעמים קונים תפוח אחד ואוכלים אותו במשך כמה ימים, רק כי הפירות גדולים יחסית ויקרים.

אז למזלנו, הפירות שלנו בארץ יחסית זולים, ואנחנו עדיין בעונת התותים, אז אפשר לחגוג אותה עם בלינצ'ס במילוי קרם מסקרפונה ותותים!
אפשר להכין את הבלינצ'יסים ללא המאצ'ה, או לחלק את הבלילה לשניים ורק בחלקה לערבב מאצ'ה.
את המאצ'ה קונים באבקה וניתן להשיג אותה ברוב החנויות שמוכרות מצרכים אסייתים כמו מזרח ומערב ודומותיה.
כדי להטמיע את המאצ'ה היטב בבלילה אפשר להוסיף אותה לחלב כשהוא קר ולערבב היטב, כך היא נטמעת הכי טוב ולא מתגבשת לכדי גושים (למרות שניסיתי גם להוסיף אותה ישירות לבלילה, ביחד עם שאר האבקות והיא גם נטמעה, זה פשוט דרש עבודת ערבוב קצת יותר יסודית)
הכמויות הנ"ל מניבות בערך 10-8 בלינצ'סים בקוטר של 18 ס"מ.

מצרכים:

לבלינצ'סים:
1 1/2 כוסות קמח
2 כפות סוכר
1 כפית גדושה של אבקת מאצ'ה
1 1/2 כוסות חלב
2 ביצים
מעט תמצית וניל

למלית:

250 מ"ל שמנת מתוקה קרה
225 גרם מסקרפונה
כפית מחית וניל או תמצית וניל
כפית אינסטנט פודינג וניל
20 גרם אבקת סוכר
6-7 תותים

אופן ההכנה:

בקערה שמים את החומרים היבשים (קמח, סוכר ומאצ'ה). מוזגים לקערה את החלב, הביצים ותמצית הוניל ומערבבים היטב עד שהבלילה אחידה וחלקה.
מחממים מחבת (עדיף מחבת נון סטיק) וכשהמחבת חמה, יוצקים מהבלילה כמות שתספיק לכסות את כל שטח המחבת בשכבה דקה (אני משתמש במצקת כדי להעביר את הבלילה מהקערה למחבת, בערך מצקת אחת מספיקה לי לבלינצס אחד).
כדאי להרים את המחבת מהאש בזמן שיוצקים עליה את הבלילה, ולטלטל את המחבת מעט מצד לצד כדי לעזור לבלילה להתפשט, כך הבלילה מספיקה להתפרש על כל פני המחבת לפני שהיא מתחילה להתקשות, ואחרי שהבלילה מכסה את כל פני המחבת, מניחים את המחבת חזרה על האש.
מחכים עד שנוצרות בועות על פני הצד העליון של הבלינצ'ס ושוליו נפרדים מהמחבת (צריך להיות קל מאוד לשחרר אותו מהמחבת בשלב הזה) ואז הופכים את הבלינצ'ס ונותנים לו להתחמם מצידו השני לכמה שניות בודדות. מוציאים את הבלינצ'ס מהמחבת ומניחים על צלחת. ממשיכים כך עד שנגמרת הבלילה ונערמת לכם בצד ערימת בלינצ'סים חמימים וטעימים 🙂
מכינים את המלית – מקציפים במיקסר את כל חומרי המלית, חוץ מהתותים עד ליצירת קצפת יציבה ובינתיים, פרסים את התותים לפרוסות.
על כל בלינצ'ס מורחים מהמלית, ומסדרים את התותים בשורה מעל המלית, מקפלים את הצדדים ומגלגלים בעדינות עד לסגירה של הבלינצ'ס.

 

 

 

אני הכי אוהבת את פורים. מכל החגים. פורים זה החג שאפשר לפרוק בו כל עול, ולאכול כמה ממתקים שרק רוצים. זה החג שבו ממתקים מקבלים לגיטימציה וליום אחד (או שניים-שלושה) ממתקים הם פחות השטן מבדר"כ ואנשים מעבירים אותם מיד ליד כאילו הם היו מתנות קטנות ונפלאות.

אבל יש דבר אחד שהכי זכור לי מפורים וזה המתוקים שסבתא שלי הייתה מכינה – ממתקים בעבודת יד, מרכיבים טבעיים ופשוטים, שטומנים בחובם את הטעם של הילדות שלנו ושל ההורים שלנו, וכנראה גם של הסבים והסבתות שלנו. ממתקים שהומצאו מלפני דורות, כשלא היו בהישג יד חומרים משמרים, וצבעי מאכל מלאכותיים. כשלא היו מפעלים שמייצרים ממתקים בשרשרת, ושקיות צבעוניות, מבריקות ומרשרשות שקורצות אלינו מכל פינה. פעם, כשעוד היו מכינים ממתקים ביד, אחד אחד, עם מלא תשומת לב ואהבה – את אלו אני הכי אוהבת! היינו מחכים בקוצר רוח לפורים כדי לבוא לסבא וסבתא ולאכול מרציפן שסבתא הייתה מכינה ומגישה לנו בקערת זכוכית מהודרת; כדי לגנוב עוד ממתק אחד, בזמן שאף אחד לא מסתכל (ולהחביא את המאז'ט בו הוא נח, כדי שלא נשאיר אחרינו עקבות מפלילות) והכי חשוב – כדי לבקש אחד אחרון לדרך, כדי שיישאר לנו עוד קצת מהזיכרון של הטעם המתוק, עד לחג הבא.

כל שנה הייתי מאלו שקונים ממתקים ומרכיבים מהם משלוח מנות יפה, אבל לא ייחודי או עם טאצ' משלי. אף פעם לא הייתי מאלו שמשקיעים ומכינים מטעמים בעבודת יד ומרכיבים משלוח מנות אישי ומרהיב, עם החותמת והייחודיות שלהם מוטבעים בתוכו.
תמיד קינאתי באנשים האלו, בכשרון שלהם, ביצירתיות ובעיקר בסבלנות ובכוחות שיש להם להרכיב מתנה נפלאה שכזו לכבוד החג.
השנה החלטתי שאני אהיה גם אחת מאלו! אז ביקשתי מסבתא מתכונים לשניים מהממתקים שלה, אלו שפשוטים להכנה, כדי שאוכל להכין אותם גם, ולשים במשלוחי המנות שלי, וכמובן שאני חולקת אותם איתכם, כי למה שרק אני אהנה 🙂

מרציפן

מצרכים:
250 גרם שקדים טחונים
100 גרם סוכר
50 גרם מים
מעט מיץ לימון (חצי כפית, לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את המים והסוכר בסיר קטן, מביאים לרתיחה ואז בוחשים על אש נמוכה עד אשר נוצר סירופ סוכר (הנוזל נהיה סמיך מאוד, סביב 120 מעלות אם יש לכם מדחום לבישול).
מוסיפים את מיץ הלימון ומורידים מהאש.
שמים את השקדים הטחונים בקערה ושופכים עליהם את סירופ הסוכר.
מערבבים עד שנוצר בצק מפורק, ואז לשים בידיים, ליצירת גוש אלסטי ואחיד.
שמים במקרר לכמה שעות להתייצבות ולאחר שמתייצב מוציאים ומעבדים לצורה הרצויה.

חטיפי אגוזי מלך (מוסטצ'ודוס)

מצרכים:
500 גרם אגוזי מלך קצוצים
300 גרם סוכר
250 גרם פירורי ביסקוויטים טחונים דק
2 ביצים
כפית שטוחה קינמון
קורט ציפורן
חצי כוס מים

אופן ההכנה:
טוחנים את הסוכר לאבקה ומערבבים את כל החומרים יחדיו בסיר.
מבשלים על אש קטנה תוך כדי בחישה מתמדת במשך מספר דקות (עד שהחומרים מתגבשים יחדיו לעיסה אחידה ומתייבשים מעט).
מורידים מהאש ומניחים לתערובת להתקרר מספר דקות
מגלגלים כדורים כשהעיסה עדיין חמימה (אם העיסה מעט נדבקת לידיים, אפשר לקמח בקצת אבקת סוכר, או להרטיב טיפה את האצבעות לפני הגלגול)
מפזרים אבקת סוכר לפני ההגשה

ניתן לשמור בקופסא סגורה במקרר 4-5 ימים.

לרגל פורים החלטתי לרענן את כל המתכונים הישנים שלנו לאוזני המן ולבדוק מה באמת שווה להכניס לספר המתכונים, ומה אפשר להשאיר מאחור ולשכוח שאי פעם הכנו אותם.
בגדול, הבצק הבסיסי של אוזני ההמן הוא זהה כמעט בכל המתכונים – בצק פריך פשוט, ועליו עושים כל מיני וריאציות ושינויים, כדי לקבל בכל פעם אוזני המן שונים קצת זה מזה בטעם או במרקם.
בסופו של דבר עלו לגמר שני מתכונים לאוזני המן שגרפו את מירב המחמאות –
אוזני המן תפוז-שוקולד ואוזני המן במילוי לוטוס.
השתמשתי בשני מתכונים שונים לבצק אוזני ההמן, האחד מניב אוזני המן פריכים וחמאתיים שנשברים בפה, ומהשני יוצאים אוזני המן רכים יותר, אווריריים ונימוחים. אני אישית אוהבת יותר את המתכון הראשון, ואפשר להוריד ממנו את גרידת התפוז אם רוצים להפוך את העוגיה ליותר נייטרלית בטעמה (או אם סתם לא אוהבים תפוזים)

חצי מתוך עצלות, חצי מתוך אהבה אמיתית לנוטלה וממרח לוטוס, ניסיתי למלא מחצית מאוזני ההמן בממרחים ובמחצית השניה הכנתי מילוי שוקולד מריר. המסקנה הייתה שהמילוי של הממרחים היה קל יותר להכנה, להתעסקות ובסופו של דבר גם היה טעים מאוד, אז רק דעו לכם שאפשר לקצר תהליכים ובמקום להכין מילוי – פשוט לשים נוטלה או ממרח לוטוס.
אפשר לשדרג את הממרחים אם רוצים – בממרח הלוטוס הוספתי שברי עוגיות לוטוס (גם מסמיך יותר את המילוי וגם נותן מרקם מעניין) ובממרח הנוטלה הוספתי שברי אגוזי לוז קלויים וקלופים (שגם נתן טוויטס מגניב, אבל לא חייבים).

וכבונוס: יש גם מילוי עם טוויסט מעניין! אוזני המן במילוי גבינת ברי, פקאן ודבש.
נשאר לי קצת בצק ללא מילוי, ורציתי לנסות מילוי מתוחכם יותר לאוזני ההמן, אבל לא הייתי בטוחה איזה והאם זה יהיה הצלחה. ישבתי עם המורה שלי לספרדית ודיברנו (בספרדית!) על כל אוזני ההמן שיצא לי להכין בשבוע האחרון ואז היא גילתה לי שיש לה מתכון שהיא שמרה, מלפני כמה שנים, ושהיא לא ניסתה מעולם, ומשם שאבתי את ההשראה למילוי הזה. יצא טעים באופן מפתיע, השילוב של המלוח עם המתוק ממש קורץ לי לאחרונה, ואני משתדלת לנסות בכל מקום שמתאפשר לי להכניס קצת מלוח למתוק כדי לראות מה יקרה.

שני המתכונים מניבים בערך 25 אוזני המן גדולים או 50 מיני אוזני המן.

אוזני המן שוקולד-תפוז

מצרכים:

לבצק:
250 גרם קמח
50 גרם קורנפלור
200 גרם חמאה קרה
100 גרם אבקת סוכר
1 ביצה גדולה
קליפה מגורדת מחצי תפוז

למילוי שוקולד מריר:
100 גרם שוקולד מריר
2 כפות שמנת מתוקה
כפית חמאה
(אופן ההכנה: ממיסים הכל ביחד במיקרוגל בפולסים של 30 שניות)

אוזני המן במילוי לוטוס:

מצרכים:

לבצק:
300 גרם קמח
200 גרם חמאה קרה
100 גרם אבקת סוכר
1 שקית אבקת אפיה
3 חלמונים (או ביצה גדולה שלמה)
מעט מיץ תפוזים או חלב (במידת הצורך)

למילוי:
ממרח לוטוס
ביסקוויטים (או עוגיות לוטוס)
(אופן ההכנה: מחממים מעט את הממרח במיקרוגל ומוסיפים שברי ביסקוויטים עד שהוא מסמיך מעט)

אופן ההכנה:

במעבד מזון או מיקסר עם וו גיטרה מערבלים את הקמח, החמאה ואבקת הסוכר (אם רוצים, זה הזמן גם להוסיף את גרידת התפוז) עד שנוצרים פירורים דקים. מוסיפים את הביצה ומערבבים עד ליצירת בצק (חשוב לערבל את הבצק כמה שפחות. רק עד שמתגבש). במידה ואחרי ערבול מהיר הבצק אינו מתגבש, הוסיפו מעט חלב או מיץ תפוזים וערבלו עד שיתגבש (בכל פעם הוסיפו מעט וערבלו, עדיף לא להציף את הבצק ולהפוך אותו לנוזלי מידי, כי לא ניתן לתקן זאת).
עוטפים את הבצק בניילון נצמד ונותנים לו לנוח במקרר לפחות שעה.
מוציאים את הבצק מקירור ומרדדים אותו על משטח מקומח, לעובי של 2-3 מ"מ (חשוב לקמח טוב טוב כדי שלא ידבק).
קורצים עיגולים מהבצק ע"י כוס או קורצן.

מסדרים את העיגולים על תבנית אפיה. כל כל עיגול מניחים כפית מהמילוי (או חצי כפית, אם מכינים אוזני המן מיני) וצובטים את העיגול בשלושה מקומות לכדי יצירה של משולש (הדקו את הסגירות טוב, אך בעדינות, כדי שלא יפתח באפיה).

מסדרים את המשולשים בתבנית האפיה שוב. אם השתמשתם במתכון עם אבקת האפיה, סדרו אותם במרווחים קצת יותר גדולים (כי הם תופחים מעט).
מכניסים את התבנית עם אוזני ההמן לרבע שעה למקפיא.
בינתיים מחממים תנור ל180 מעלות טורבו.
מוציאים את התבנית מהמקפיא ואופים את אוזני ההמן בין 15-20 דקות, עד שהם מעט משחימים בקצוות.
כשהאוזניים יוצאות מהתנור הן עדיין רכות, הניחו להן להתקרר ואז הן יהפכו פריכות ויציבות יותר.
אפשר לפזר אבקת סוכר מלמעלה לקישוט.
האוזניים מחזיקות בערך שבוע בקופסא אטומה מחוץ למקרר.

והבונוס – אוזני המן ברי-פקאן:
מצרכים למילוי:
גבינת ברי
50 גרם פקאנים (פקאן אחד לכל אוזן המן)
דבש

השתמשתי במתכון של הבצק השני להכנת אוזני ההמן עם הברי-פקאן, אבל זה יעבוד גם עם המתכון של הבצק הראשון (רק תורידו את גרידת התפוז מהבצק).
בעת הרכבת אוזני ההמן, במרכז כל עיגול מניחים חתיכה של ברי, מעליה פקאן ועליהם מזלפים מעט דבש. אם אתם מכינים אוזני המן קטנים, אז חצי פקאן וחתיכת ברי קטנה יספיקו (מעבר לזה, האוזניים לא נסגרו כמו שצריך, ונטו קצת להיפתח באפיה).

 

תמיד חשבתי שעלי גפן הם מבצע מסובך. שתי הסבתות היו מכינות עלי גפן רק בחגים (במיוחד בפסח ובשבועות), ובליבי חשבתי שאין סיכוי שאצליח להכין כאלו בחיים, כי אם זה היה פשוט כנראה שהיינו אוכלים עלי גפן כל הזמן (כי זה הדבר הכי טעים ביקום, בערך. בלי להגזים).
לאחת הסבתות שלי עוד הייתה גפן בחצר שממנה היא הייתה קוטפת את העלים, מה שבכלל הפך אצלי בראש את הרעיון לעוד יותר בלתי נגיש. וזהו. סגרתי את הדלת לעלי גפן ביתיים.
עם הזמן התבגרתי, וגם הסבתות שלי, ולהן כבר יש פחות כוח להכין דברים מיוחדים, והן פחות מארחות בחגים, והדבר העלה בי געגועים עזים לעלי גפן ביתיים כאלו, כמו של סבתא, מפעם. בפסח אחד, לפני כמה שנים, כשכבר הבנו שעלי גפן הפכו מצרך נדיר, החלטנו לקחת יוזמה ולעשות מעשה – פנינו לסבתא וביקשנו את המתכון (לא לזו עם הגפן בחצר, כי אין מצב שאנחנו שותלים גפן עכשיו במרפסת) והיא גילתה לנו שאת העלים שלה היא משיגה בצנצנת. מהסופר. כמה קל ופשוט.
אחרי שהיא גללה בפנינו את המתכון, משהו בראש שלי התחיל לעכל את הרעיון שאולי המתכון הזה יותר אפשרי ונגיש ממה שחשבתי.
אחרי שהכנו (אני והסו-שף-אחותי) עלי גפן כמה פעמים, הפכנו למומחיות בנושא, והיום אני מרגישה שזה הזמן לומר לכם שעלי גפן זה לא כזה מבצע מסובך, ולחלוק איתכם את המתכון של סבתא, כדי שתבינו עד כמה זה פשוט, ושגם אתם תוכלו לאכול עלי גפן אמיתיים כאלו, של בית (ולא את החיקויים המוזרים שמוכרים בקופסאות שימורים).
אני מתחילה בללכת לסופר ולקנות צנצנת של עלי גפן. העלים האלו מגיעים מגולגלים בחבילות בתוך מי מלח בצנצנות שקופות, ואפשר למצוא אותם בדרך כלל ליד קופסאות השימורים בסופר. לצנצנות האלו אין עונה. הן תמיד שם. ואם אין בסופר הקרוב לביתכם, נסו באחד אחר. סבתא טרחה להדגיש שעדיפים עלים שהגיעו מטורקיה, וזה מה שתמיד קניתי, אבל הפעם החלטתי להיות אמיצה ולקחתי גם צנצנת של עלים שהגיעו מאלבניה (צילמתי אותה מרוב שהתרגשתי מכמה יפה הייתה הצנצנת) –

אבל הם התגלו כאכזבה, העלים היו לא נוחים לגלגול, דקים מידי ועדינים, אך עם "ורידים" עבים שנתקעים אחר כך בפה ולא נעימים. אז חזרתי לצנצנת הרגילה מטורקיה (הפעם קניתי את זו של מותג בשם "תומר") ואלו היו העלים שאני מכירה ואוהבת ושיוצאים תמיד טוב.

המצרכים:

1 צנצנת עלי גפן (רק העלים, במי מלח)
3 כוסות אורז עגול
1 בצל גדול
צרור שמיר טרי
1/2 1 לימון סחוט (מחולק ללימון אחד בנפרד, וחצי לימון בנפרד)
מלח
פלפל
מעט סוכר (לא חובה)
שמן

אופן ההכנה:

קוצצים את הבצל לקוביות ומטגנים בסיר. בשביל הטעם, סבתא שמה תערובת של שמן זית עם קצת שמן רגיל לטיגון הבצל, אבל אפשר לשים רק את אחד מהשמנים אם אין לכם את שניהם בנמצא.

כשהבצל מזהיב מוספים את האורז ועליו שופכים 2 כוסות מים רותחים.
מבשלים את האורז על האש בינונית נמוכה, עד שהמים מתאדים והאורז חצי מוכן (עדיין קשה, אבל עם זאת איפשהו בדרך להיות רך מספיק לאכילה). חשוב לערבב מידי פעם כדי שהאורז לא ישרף בתחתית.
מוסיפים את המיץ מהלימון השלם, שמיר, מלח ופלפל. מערבבים, טועמים ומתקנים את הטעמים (אם חמוץ מידי אפשר לאזן עם מעט סוכר).

נותנים לאורז להתקרר מעט (כדי שנוכל לעבוד איתו בקלות, מבלי שישרוף לנו את האצבעות בזמן הגלגול).
בינתיים פותחים את צנצנת העלים ומוציאים את העלים לקערה. העלים מגיעים בכמה חבילות מגולגלות. חשוב לשחרר את העלים בעדינות מהצנצנת, כדי לא לקרוע אותם.
אחרי שהוצאנו את כל קבוצות העלים, פותחים אותן מעט ושוטפים בעדינות כדי לנקות משאריות של חול ולכלוך שיכול להיות שנשארו עליהם (סבתא לפעמים אפילו משרה אותם קצת במים, אבל אפשר להתעצל ולא להשרות)
מפרידים את כל העלים ומסדרים בערימות, שיהיה לנו קל אחר כך לקחת אותם לצורך הגלגול.

 

על הדרך, ניתן לסנן את העלים שלא נראים טוב – אל תזרקו אותם לפח! שימו אותם בתחתית הסיר שבו תסדרו את עלי הגפן המגולגלים (עדיף שיהיה סיר רחב ושטוח), הם יגנו על העלים ממגע עם תחתית הסיר ומשריפה/הידבקות של עלי הגפן שנכין בהמשך הבישול.

דוגמה לעלים פגומים (בעלי חורים מרובים, או פצועים):

 

עלים, כמו זה, עם זנב ארוך, אל תעבירו לערימת הפגומים, אפשר פשוט לקצר להם את הזנב.

ועכשיו למלאכת הגלגול –
לעלים שני צדדים. צד אחד חלק ומבריק:

וצד אחד מחוספס:

נשים את העלה כך שהצד המחוספס מופנה אלינו (כלפי מעלה).

נניח במרכזו של העלה אורז ונסדר אותו בצורה של מלבן. אני ממליצה בשלב הזה לסדר לצידכם קערית עם מים ומגבת, כדי שתוכלו לטבול בה את הידיים כדי להיפטר משאריות האורז שנדבקות לאצבעות, ואחרי זה לנגב במגבת.

מקפלים פנימה את שני צדדיו של העלה – כמו בתמונה למטה.

בשתי האצבעות המורות ממשיכים להחזיק את הקיפול של הצדדים, כדי שלא יפתח, ובעזרת שני האגודלים מקפלים את החלק התחתון של העלה לכיוון מעלה ומתחילים לגלגל את העלה לכדי סגירה. חשוב שכל הגלגול יהיה צמוד והדוק, אך עם זאת לא להפעיל יותר מידי כוח, כדי שלא יקרעו העלים. יש מספיק עלים בצנצנת כדי שתוכלו לעשות ניסויים על כמה חתיכות בהתחלה עד שתבינו בדיוק את השיטה (זה אולי נשמע מסובך, אבל זה די פשוט וקולטים את זה ממש מהר)

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מניחים את העלים בסיר רחב ונמוך (אני משתמשת בסוטאז'. אם אין אחד כזה, אז קחו את הסיר הכי רחב שיש לכם והשתמשו בו). השתדלו להניח את העלים עם הקצה כלפי מטה (כדי שכוח המשיכה וכובד האורז, יחזיקו את העלים סגורים). התחילו להניח אותם מהמעגל החיצוני והיכנסו פנימה. סבתא טוענת שיש להשאיר מעט רווח בין עלה לעלה כדי שיהיה להם לאן להתרווח (אני לא הקשבתי לה, ויצא בסדר P: )

כשנגמר המקום בשכבה התחתונה, התחילו שכבה נוספת מעליה, שוב – מהמעגל החיצוני ופנימה.

כשנגמר האורז (אמור להספיק לכם ל40-60 חתיכות, תלוי בגודל העלים) כסו את העלים המגולגלים בעלים הנותרים שלא השתמשתם בהם.

מעל הכל, שימו צלחת (לא אחת עדינה מידי, כזו שתעמוד בחום הבישול) שתחזיק את העלים במקומם ותמנע מהם לצוף ולהתפזר לכל עבר בהמשך הבישול

 

בינתיים בסיר קטן בצד הרתיחו 4 כוסות מים, מיץ מחצי לימון, מלח ומעט שמן זית.
שפכו את הנוזל על העלים וכסו את הסיר במכסה.
שמים את הסיר על הלהבה הבינונית לכמה דקות, עד שהמים רותחים שוב ואז מנמיכים לאש הכי נמוכה.
מבשלים כשעה (בודקים מידי פעם שלא נגמרו המים בסיר. אם נגמרו המים לפני תום השעה אפשר להוסיף עוד קצת מים לסיר ולהעביר אותו ללהבה קטנה יותר).
אחרי שעה מכבים את האש, מחכים שיתקרר מעט ומנשנשים מהסיר.

אצלנו אוכלים אותם קרים או חמים. מהסיר או מהצלחת. עם סכום, או סתם בידיים.
ואם אנחנו ממש לא מתעצלים והארוחה לא בשרית (בדר"כ בשבועות או אם נשאר קצת עלי גפן לארוחות ערב) אנחנו מכינים רוטב מיוגורט עם שום כתוש וקצת מלח ושמים מעל העלים, מה שהופך אותם לעוד יותר מעדן 🙂

בהשראת ט"ו בשבט חיפשתי רעיון למתכון שישלב בתוכו פירות יבשים. אני מאוד אוהבת אוכל שהוא קצת מתוק, אז מבחינתי ט"ו בשבט הוא רק תירוץ לשלב פירות באוכל.
חברה הציעה לנסות להכין עוף בפירות יבשים ואני מיד קפצתי על הרעיון. בכל מקום יש מבצעים על הפירות היבשים אז הצטיידתי בכל הסוגים וחזרתי הביתה לנסות לחבר את השלל איכשהו לעוף, וככה נולד המתכון הזה.

 

המצרכים:

1 קילו חלקי עוף (כרעיים/שוקיים/ירכיים)
200 גרם משמשים מיובשים
200 גרם שזיפים מיובשים מגולענים
100 גרם צימוקים (לא חובה)
3 תפוחי אדמה גדולים
1 בצל
5-8 שיני שום

לרוטב:
1/2 כוס מים רותחים
1/2 כוס סילאן
1/4 כוס שמן
1/4 כוס סויה (לא חובה)
2 כפות פפריקה מתוקה גדושות
מלח

 

אופן ההכנה:

חותכים את תפוחי האדמה לקוביות ואת הבצל לפלחים (רבעים, או שמיניות).
מסדרים בתבנית את חלקי העוף, וברווחים מפזרים את קוביות תפוחי האדמה, פלחי הבצל, שיני השום והפירות היבשים.

בקערה קטנה מערבבים את כל מרכיבי הרוטב עד שמגיעים לתערובת אחידה.
שופכים את הרוטב על העוף, תפוחי האדמה והפירות היבשים. הרוטב צריך להגיע לאמצע (אפילו 3/4) מגובה התבנית. אם הכמות שהוכנה אינה מספיקה (תלוי בגודל התבנית), אפשר להכין עוד קצת מהרוטב ולהוסיף.
מכסים את התבנית בנייר כסף ומכניסים לתנור ל40 דקות על 180 מעלות טורבו. אפשר (וכדאי!) מידי פעם לפתוח קצת את נייר הכסף ובעזרת כף להרטיב את העוף קצת עם הרוטב.
אחרי 40 דקות מוציאים את נייר הכסף ונותנים לעוף להשחים עוד בתנור למשך 20 דקות בערך.

אפשר להגיש לצד אורז לבן, הרוטב שנשאר בתחתית התבנית מרטיב ונותן טעם נפלא לאורז.

 

ובקצרה: 
1. חותכים את תפוחי האדמה לקוביות ואת הבצל לפלחים.
2. מסדרים בתבנית את חלקי העוף, תפוחי האדמה, פלחי הבצל, שיני השום והפירות היבשים.
3. מערבבים בצד את כל מרכיבי הרוטב
4. שופכים את הרוטב לתבנית, הרוטב צריך להגיע לאמצע (אפילו 3/4) מגובה התבנית.
5. מכסים בנייר כסף ומכניסים לתנור ל40 דקות מכוסה ועוד 20 דקות ללא נייר הכסף, על 180 מעלות טורבו
6. מידי פעם פותחים את נייר הכסף ובעזרת כף מרטיבים את העוף עם הרוטב.
7. מגישים לצד אורז לבן.

 

בשישי החלטנו, אני וחברה, שיוצאים לטיול צילום. יכול להיות שאני משכתי לכיוון של צילום בשוק, כי שם הכי יפה בעיני, ויכול להיות שזו הייתה החלטה משותפת, אבל בסופו של דבר מצאנו את עצמנו נפגשות בשוק הכרמל מוקדם בבוקר. לרוע מזלנו, היה יום די גשום, אבל מכיוון שהיא הגיעה מרחוק, החלטנו לא לוותר על הטיול ולהסתובב ברחבי השוק, גם אם זה ללא המצלמות. ישר לקחתי אותה בנבכי השוק והכרתי לה את כל הדוכנים הנסתרים והשווים שיש לשוק להציע ומה חשוב לראות (ולאכול) ועל מה אפשר לוותר. לקראת סוף הסיור, הגענו למרגלות השוק, שם יש חנות גבינות ענקית שמוכרת את כל סוגי הגבינות בעולם (לפחות ככה זה מרגיש). מפה לשם, יצאתי עם שק ענק מלא בכל טוב ומלא מחשבות מתרוצצות בראש לגבי מה עושים עם כל הגבינות האלו לפני שהן מתקלקלות לי.
ואז באמצע השבוע פתאום הגיע לו יום גשום ממש, והחלטתי שזו הזדמנות מצויינת להתעצל ולהכין קצת ג'אנק פוד לא מזין בעליל, אבל ממש מנחם, מחמם ומשביע – מאק אנד צ'יז!
שינסתי מותניים והופ קיפצתי למטבח והתקנתי לנו ארוחה חורפית.

 

 

המצרכים:
500 גרם פסטה
70 גרם חמאה
60 גרם קמח
4 כוסות חלב
250 גרם צ'דר
150 גרם פרמז'ן
מלח
פלפל
שום גבישי
אגוז מוסקט

אופן ההכנה:

מתחילים בהכנת בשמל (יכול לשמש גם בלזניה ובעוד מתכונים)
ממיסים את החמאה בסיר, על אש בינונית. מוסיפים את הקמח לחמאה ומערבבים כל הזמן. יש להיזהר שלא לשרוף את החמאה, ולא לגרום לבלילה להידבק לתחתית הסיר (אם אתם מרגישים שזה הולך לקרות, הנמיכו מעט את האש). בסופו של דבר צריך להיווצר מעין בצק דליל שכזה בתחתית הסיר:

מוסיפים את החלב לבלילה ומביאים לרתיחה, תוך כדי בחישה מתמדת. בהתחלה זה יראה כאילו לא קורה שום דבר, אבל ברגע שהחלב מתחמם – הקמח מסמיך את הבלילה ונקבל חלב סמיך מאוד (מזכיר קצת דייסה בסמיכותו)

בשלב הזה, מוסיפים את הצ'דר וחלק מהפרמז'ן (נשאיר קצת בצד כדי לשים מעל הכל בסוף, לפני ההכנסה לתנור). זה השלב שבו יש לכם יד חופשית להכניס עוד גבינה, פחות גבינה, עוד סוגים של גבינה וכל העולה על רוחכם, כי בסופו של דבר אין שום דבר מחייב במתכון הזה, והכל תלוי במה אתם אוהבים/מה שיש לכם בבית/מה שבא לכם עכשיו להכניס פנימה.

לפני ערבוב הגבינה ואחרי:

אחרי שהגבינה נטמעת בבשמל, מתבלים את הרוטב – המלח הוא חובה וכל השאר הוא לפי טעמכם – אני שמה קצת פלפל שחור, שום גבישי ומעט אגוז מוסקט, אבל אפשר להוסיף או להשמיט כל אחד מהתבלינים אם אתם לא אוהבים. שימו לב שהגבינות קצת מלוחות בעצמן, אז להיזר מלהוסיף יותר מידי מלח לרוטב (חשוב לטעום ולראות שהרוטב טעים לכם)

בינתיים, בסיר נפרד, מבשלים את הפסטה כמעט עד הסוף (כדאי לא לבשל אותה עד שהיא ממש רכה, שכן היא תמשיך להתבשל עוד קצת בתנור. מצד שני, אם אתם לא מאסכולת האל-דנטה אתם יכולים לבשל את הפסטה עד הסוף ופחות יפריע לכם שהיא קצת אקסטרה רכה אחרי הבישול בתנור).
מסננים את הפסטה.
משטחים את הפסטה המבושלת בתבנית, ומעליה שופכים את רוטב הבשמל והגבינה ומערבבים טוב את הפסטה עם הרוטב. מעל מפזרים את שאריות הפרמז'ן שנשארו לנו ממקודם.

 

 

מכניסים לתנור שחומם לחום של 180 מעלות לחצי שעה. אחרי 20 דקות, בודקים אם הפסטה השחימה. אם לא, אפשר להעלות את הטמפרטורה ל200-220 מעלות ב10 דקות הנותרות. אם הפסטה כבר השחימה אפשר להוציאה לפני הזמן.

אפשר לחלק את כמות המצרכים ב2 ולקבל כמות קטנה יותר של מאק אנד צ'יז, אם אתם לא משפחה מרובת ילדים, או שסתם בא לכם לאכול קצת מאק אנד צ'יז לבד על הספה מתחת לפוך אל מול הטלוויזיה.
אפשר לאכול את המאק אנד צ'יז סתם ככה ואפשר בזמן ההגשה לשים כל מיני תוספות מגניבות מעל –
בצל מטוגן, עירית קצוצה ואם אתם לא שומרים כשרות אפשר לחתוך בייקון (או חזה אווז לנרתעים מבייקון) לקוביות ולטגן עד שמשחים ונהיה קראנצ'י ולפזר מעל. בתאבון 🙂

 

בתחזית הודיעו על סופ"ש חורפי, אבל בחוץ נראה כאילו החורף לא ממהר להגיע. מהרגעים האלו שאתה לא בטוח אם התחזית עובדת עליך, כי הרבה חורף לא היה פה בזמן האחרון, או שהחורף באמת יפתיע ויבוא בסופ"ש. בגלל שלפני שבועיים הודיעו על סופה בסוף השבוע, ובזכותה סימנו וי על הצ'ולנט לעונה הזו, ניסיתי לחשוב מה אני מכינה לסופ"ש הזה. חורף מבחינתי הוא התכנסות לתוך הבית והמשפחה, ואז ישר חשבתי על ארוחת שישי בבית של ההורים, והדבר הראשון שקפץ לי לראש זה הפלפלים הממולאים של אמא שלי. אוכל חם ומנחם שהיא מוציאה מהתנור כשאנחנו מתיישבים לאכול וכל הבית מתמלא בניחוח הפלפלים.
המתכון כאן הוא גירסה שלי (גרסה לעצלנים) של המתכון של אמא. אמא גם הייתה ממלאה עגבניות ולפעמים גם קישואים ושמה בסיר, אבל עם השנים היא גילתה שהפלפלים הם האהובים ביותר ואלו שנגמרים ראשונים, וכך גם אני עושה.

 

המצרכים:
7-9 פלפלים אדומים (גם כתומים וצהובים זה בסדר)
1 בצל
5 שיני שום
5-6 עגבניות אדומות בשלות
2 קופסאות רכז עגבניות (240 גרם כל אחת. 480 סה"כ)
500 גרם בשר טחון
2 כוסות אורז (אני מעדיפה בסמטי כי הוא נשאר אחיד ולא עיסתי, אבל כל אורז אחר יעבוד גם כן)
מלח
פלפל שחור
סחוג (או כל דרך אחרת בה אתם אוהבים להחריף את התבשילים שלכם)
דבש (אפציונלי לגמרי)

 

אופן ההכנה:
דבר ראשון התחילו בשטיפה של הפלפלים וסידורם בסיר, כך תוכלו לבחור את הסיר המתאים לכם ולאמוד כמה פלפלים יכנסו לכם בסיר.

חותכים את הבצל והשום ומטגנים עד להזהבה.
חותכים את העגבניות לקוביות ומוסיפים לסיר.

כשהעגבניות מתרככות, מוסיפים את הבשר הטחון לסיר, מפרידים את הבשר בעזרת הכף לכדי פירורים ומערבבים עד שהבשר משנה את צבעו.

מוסיפים קופסה אחת של רכז עגבניות (240 – 250 גרם) ומערבבים. אני אוהבת לתבל את התערובת כבר בשלב הזה, לפני הוספת האורז, כדי שהאורז יוכל לספוג מהטעמים שלה.
מתבלים – מוסיפים מלח, פלפל, מעט חריף ופה אני חוטאת לפעמים ומוסיפה כפית או שתיים של דבש. אני מרגישה שזה מאזן לי את החמיצות של העגבניות ונותן לתבשיל טעם קצת יותר מתקתק. לא חייבים להוסיף את הדבש אם אתם מרגישים שהטעם מאוזן לכם כבר בלעדיו, או אם אתם לא אוהבים את האוכל שלכם קצת מתקתק.
כשמגיעים למסקנה שהתיבול לטעמנו – מכניסים פנימה את האורז וכמות שווה של מים (על כל כוס אורז, אני שמה כוס מים) מערבבים עד שהאורז נטמע בתערובת.

מכסים את הסיר ועל אש בינונית נותנים לאורז לספוח את המים ולהתרכך. אפשר ורצוי לערבב כמה פעמים תוך כדי, גם כדי לחוש האם האורז מוכן כבר וגם כדי שתהיה אחידות של כל המרכיבים בסיר.
אנחנו רוצים להגיע למצב שבו האורז 1/2-3/4 מוכן – זאת אומרת שהאורז התרכך, והגדיל את נפחו, אבל עדיין לא מבושל לגמרי, שכן את סוף הבישול שלו הוא יקבל בתוך הפלפל.

אם האורז הגיע לנקודה הזו, אבל התערובת עדיין מאוד נוזלית, כדאי לצמצם אותה ע"י בישול של כמה דקות עם המכסה פתוח, כדי שיתאדו קצת נוזלים.

בינתיים, מרוקנים את הפלפלים מתוכנם ומכינים אותם למילוי –
בכל פלפל חותכים את החלק העליון שלו, יחסית קרוב לגבעול, אבל עדיין שישאר מספיק פלפל כדי שיווצר לנו מעין "מכסה" לגוף הפלפל הנותר. מנקים את ה"מכסה" מהגרעינים של הפלפל.
עוברים לגוף הפלפל – מנקים את תוכן הפלפל מגרעינים ומהפסים הלבנים שבתוכו (אפשר להפוך את הפלפל ולדפוק עליו בעדינות כדי שיפלו הגרעינים) ומסדרים בחזרה בסיר.

ממלאים את הפלפלים בתערובת (אני ממלאה אחד אחד, וכך שומרת על הסדר בסיר), מכסים אותם בחזרה ומסדרים בסיר.

בשלב הזה, רוב הסיכויים שסיימתם למלא את הפלפלים אבל נשארה לכם עוד תערובת לא מנוצלת בסיר, אני מוסיפה לתערובת הזו עוד קצת מים (אם נשאר מנוזל הבישול שנכין עוד מעט, אני מעדיפה להשתמש בו) וממשיכה לבשל אותה עד שהאורז מתרכך לגמרי והתוצאה המתקבלת היא אורז עשיר עם עגבניות ובשר שאני פשוט אוהבת מאוד לנשנש עוד לפני שאני מסיימת להכין את הממולאים עצמם. אם הצלחתם להתאפק ולא לנשנש את כולו, האורז הזה מושלם בתור תוספת לירקות מבושלים או סלט.

עכשיו נכין את הרוטב, בו נבשל את הפלפלים –
בסיר קטן שמים 3 כוסות מים רותחים, קופסה אחת של רכז עגבניות (240-250 גרם) ותבלינים (מלח, פלפל, חריף, שום גבישי וכל העולה על רוחכם). מערבבים היטב ומביאים לרתיחה. צריך לצאת לכם רוטב יחסית דליל אך טעים.
ברגע שהרוטב מגיע לרתיחה, מורידים מהאש ושופכים בין הרווחים של הפלפלים בסיר הגדול. הרוטב צריך להגיע בערך עד לאמצע הגובה של הפלפלים, לא יותר, אנחנו לא רוצים להטביע אותם. במהלך הבישול הם ימשיכו להוציא נוזלים ומפלס הנוזל יעלה, אז לא נרצה להציף את הסיר כדי לא להביא לגלישה.

מכניסים את הסיר לתנור על טורבו 180 מעלות ל45 דקות עד שעה. בסופו של דבר הפלפלים צריכים להיות קצת שחומים מלמעלה והאורז בתוכם צריך להיות רך. תמיד אפשר לבדוק במהלך האפיה האם האורז התרכך מספיק ובמידת הצורך להוציא מהתנור או להשאיר לעוד כמה דקות.

החורף שקפץ לבקר לרגע, הזכיר לי שאם יש משהו שאני אוהבת בחורף, כשקר בחוץ, זה משקאות חמים. כאלו שבשלוק אחד אתה מרגיש איך החמימות יורדת במורד הגרון ומתפשטת לאורך כל הגוף.  ואם יש עוד משהו שיש לי חיבה אליו זה למשקאות אלכוהוליים.
לאחרונה התחבבה עלי מאוד הסנגריה החמה בתור משקה מחמם שכזה, מתחת לפוך בסלון, מול הטלוויזיה.

כשלמדתי ספרדית גיליתי שהמילה דם בספרדית היא sangre וישר קפצה לי לראש המחשבה – האם יש קשר בין המילה הזו לקוקטייל האלכוהול שאני כל כך אוהבת. מחקר ממש קצר באינטרנט לימד אותי שסנגריה בספרדית פירושה "מדמם" ומוצאה מספרד ופורטוגל (וככה טיפלנו בבעיית החור בהשכלה שהיה לי בנושא)

אז אחרי כל הסיפור הזה, ובעודי מחממת לי כוס של סנגריה כדי להיכנס איתה מתחת לפוך, החלטתי לכתוב את המתכון שלי לסנגריה חמה, שתחמם גם אתכם, ברגעי חורף קרירים.

 

המצרכים:

1 בקבוק יין אדום (750 מ"ל)
1/2 כוס ליקר פירותי כלשהו או מיץ תפוזים (אני משתמשת בליקר דובדבנים ביתי)
2 תפוחים
1 אגס
1 תפוז
1/2 לימון
חופן פירות יער קפואים (אם יש בנמצא)
3 מקלות קינמון
3 כפות דבש
1 כפית תמצית וניל (או מקל וניל אם יש)
מעט ציפורן (לא חובה)
2-3 כוכבי אניס (לא חובה)

אופן ההכנה:

חותכים את כל הפירות לפלחים/טבעות/קוביות (בחרו בצורה המועדפת עליכם).
מוזגים לסיר את בקבוק היין והליקר (או מיץ התפוזים)
מכניסים את הפירות, התבלינים והדבש לסיר, מערבבים קלות, מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה במשך 30 דקות.
עדיף לשתות חם מהסיר, אבל אפשר גם להעביר למקרר ולשתות בהזדמנות אחרת (טעים גם קר!)