קטגוריה: כללי

שנים שאבא שלי היה מכין סלמון בתנור לערב שישי. היו לו שני רטבים קבועים – רוטב שמנת ורוטב עגבניות. אלו הרטבים היחידים שהכרתי והטעמים היחידים שנראה לי הגיוני לשייך לסלמון. ואז יום אחד הייתי בחתונה של חברה, ובין המנות הראשונות שהגישו שם היו נתחי סלמון קטנטנים ונימוחים, עטופים ברוטב אסייתי מתקתק שפשוט קנו אותי. נפתח לי עולם שלם של טעמים שבחיים לא חשבתי לחבר לסלמון (שזה די מטופש בסופו של דבר, כי עכשיו זה מרגיש לי כאילו הם נבראו אחד לשני) וחזרתי הביתה לגלות לאבא את הסוד הגדול. אני חייבת להודות שאחרי התגלית הזו, לא חזרנו לאף אחד מהרטבים הישנים.
המנה הזו היא וריאציה על המנה ההיא שאכלתי באולם האירועים ההוא, שלימים גם התחתנתי בו ודרשתי שהיא תהיה אחת מהמנות בקבלת הפנים.
אפשר לעשות את הסלמון כפילטים או לחתוך לקוביות , הוא יוצא טעים בשתי הדרכים, ובסופו של דבר – חוץ מהסויה והטריאקי, כל המרכיבים ברוטב יכולים להשתנות בכמותם, כתלות בכמה אתם מתחברים אליהם (גם להשמיט זה בסדר) והסלמון עדיין יצא מושלם.
המנה ממש פשוטה להכנה – כמה שניות לטובת הכנת הרוטב ועוד 20 דקות אפיה בתנור. הסוד בסלמון (ובדגים בכלל, לדעתי) היא לא לייבש את הדג, ככה אתם מקבלים נתח עסיסי שנימוח בפה, ולא גוש יבש של חלבון. מצאתי ש20 דקות זה הזמן האולטימטיבי לאפיה במתכון הזה. עדיף להוריד דקה או שתיים מזמן האפיה אם אתם מתכננים לחמם את הדג ביום למחרת במיקרוגל
אם נשאר אקסטרה רוטב אפשר לזרוק קצת ברוקולי לרוטב ולאפות לצד הסלמון (רק לשים לב שהברוקולי דורש יותר זמן אפיה מהסלמון!)

המצרכים:

3 כפות סויה
2 כפות טריאקי
1 שן שום
1/4 כפית ג'ינג'ר
1/4 כפית שמן שומשום
מעט מלח
טבעות צ'ילי (הכמות כאן היא כתלות באומץ. אפשר לוותר אם אתם לא אוהבים חריף)
750 גרם סלמון חתוך לפילטים או קוביות

 

אופן ההכנה :

מערבבים את כל המרכיבים בקערית (חוץ מהסלמון)
מסדרים תבנית עם נייר אפיה ומניחים עליה את נתחי הסלמון
שופכים את הרוטב מעל ומעסים בעדינות את הנתחים עם הרוטב (אם בחרתם לחתוך לקוביות – ערבבו היטב את הקוביות ברוטב, עדיף בקערה, כדי שיעטוף את קוביות הסלמון מכל הצדדים)
מכניסים לתנור על טורבו בחום של 180 מעלות ל20 דקות.
אחרי 20 דקות בודקים – אם מידת העשיה לטעמכם מוציאים את הסלמון מהתנור, אם לא – ניתן להמשיך לאפות עוד 5-10 דקות.

 

שנה שעברה, בערך בתחילת עונת התותים, חברים הזמינו אותנו לחנוכת דירה והודיעו לנו שתהיה ארוחת ערב חלבית לרגל המאורע. הם התעקשו שלא נביא כלום, אבל אני לא אוהבת להגיע בידיים ריקות. אז ביחד עם סלסלת התותים שעמדה במקרר והאהבה שלי לשילוב פירות באוכל, נולד הסלט הזה. הוא קליל, וכייפי, והתותים נותנים לו טוויסט מגניב חמצמץ-מתקתק כזה. אם אתם לא מאנשי הפירות באוכל אפשר להחליף את התותים בעגבניות שרי ואז מתקבל סלט קלאסי שכזה, שקשה לטעות איתו. אפשר גם להוריד את הגבינה אם אין אחת בנמצא ו/או אם הארוחה בשרית.
בקיצור – תרגישו חופשי לאלתר עם הסלט הזה, כי הוא מגניב ולא מחייב, ומקבל לתוכו באהבה את כל מה שתתנו לו.

 

 

המצרכים:

130 גרם מיקס עלים (קופסא)
250 גרם תותים (חצי סלסלה)
150 גרם מוצרלה בייבי (קופסה לאחר סינון)
חופן פקאנים או אגוזי מלך
2-3 כפות שמן זית (אפשר גם שמן כמהין)
1 כף חומץ בלסמי מצומצם (אם אוהבים, אפשר לשים יותר)
מלח גס (אפשר גם מלח רגיל)

אופן ההכנה:

שוטפים היטב את העלים ומייבשים. שמים בקערה.
חותכים את התותים לרבעים ומוסיפים לעלים שבקערה. מוסיפים גם את הגבינה.
שופכים מעל שמן זית, חומץ בלסמי ומלח גס.
מערבבים היטב כדי שכל המצרכים יטמעו היטב ובאחידות בסלט (עדיף ביידים!)
אם אתם מרגישים שאין מספיק רוטב (העלים לא נעטפו מספיק ברוטב) אפשר להוסיף עוד קצת בלסמי ושמן זית.
מפזרים את שברי הפקאן/אגוז המלך מעל הסלט.

אם רוצים אפשר להחליף את התותים בעגבניות שרי חתוכות לרבעים, אפשר גם בנוסף לתותים כדי להעשיר את הסלט ולתת לו עוד נפח.

 

התגלגלה לידי כמות לא מבוטלת של פטל אדום ומכיוון שתמיד מרגיש לי שלפרי הזה יש חיי מדף של שניה וצ'ופצ'יק, קצת כמו שמהרגע שאבוקדו מבשיל ועד שהוא נרקב, אני מרגישה תמיד שאני צריכה לסיים את כל הפטל בבת אחת. למזלי, בדר"כ הם באים בקופסאות קטנות, אז אחרי יום וקצת של אכילת פטל בלתי נגמרת אני מצליחה לסיים את הקופסא, אבל הפעם היה מבצע וקניתי הרבה מעבר למה שאני מסוגלת לאכול, אז נלחצתי וחיפשתי מה לעשות איתו. דודה שלי הציעה לנסות להכין מרמלדה והחלטתי שאני הולכת על ההרפתקה.
אפשר להשתמש במחית פרי קפואה, אם אין לכם פטל בהישג יד (או שעוד לא זכיתם בלוטו) וכמובן שאפשר להחליף גם בפירות אחרים.

המצרכים:

375 גרם מחית פרי (בערך כוס ו3/4)
14 גרם פקטין
38 גרם סוכר
75 גרם גלוקוזה
300 גרם סוכר
כפית מיץ לימון

*יש להשתמש במד טמפרטורה לטובת המתכון.

לוקחים פורמה ומניחים אותה על משטח סיליקון (אני השתמשתי בפורמה כזו של 20X20 והנחתי אותה על משטח הסיליקון שעליו אני עושה מקרונים. הסיליקון עוזר להפריד אותם אחר כך בקלות מהמשטח) :

מחממים את מחית הפרי לטמפרטורה של 40 מעלות.
מערבבים יחד את 14 גרם הפקטין ו38 גרם הסוכר ומוסיפים למחית הפרי תוך כדי ערבוב (כדי להימנע מיצירת גושים)
לאחר מכן מוסיפים את הגלוקוזה ושאר הסוכר ומערבבים
מבשלים על אש בינונית, תוך כדי בחישה, עד שהבלילה מגיעה לטמפרטורה של 104-106 מעלות
מסירים מהאש ומוסיפים את מיץ הלימון
שופכים את התערובת לתוך הרינג ומקררים למשך הלילה
פורסים לריבועים ומכסים בסוכר.

אפשר לשמור את המרמלדה בקופסא אטומה (מחוץ למקרר) עד שבוע וחצי (מצד שני, אצלנו זה נגמר הרבה לפני, אז אולי אפשר יותר)

שבוע שעבר העליתי מתכון לפאי תותים וקרם מסקרפונה והכרזתי בגאווה שהוא מתכון קליל וזריז. בגלל שהכנתי כבר כל כך הרבה פעמים בצק לפאי זה נראה לי כמו משחק ילדים, ולפעמים אני מכינה את הבצק ב"עיניים עצומות". אבל אז נזכרתי בימים לפני שידעתי להכין בצק פריך ועלתה בי שוב תחושת החרדה מהבצק החדש והלא מוכר הזה שמעולם לא התנסיתי בהכנתו. אז כדי שבאמת תוכלו גם אתם להגיד שמתכונים עם בצק פריך זה קל – הכנתי פירוט, שלב אחר שלב, עם תמונות, של תהליך הכנת הבצק.

המצרכים:

150 גרם קמח
50 גרם אבקת סוכר
100 גרם חמאה קרה
30 גרם ביצים

מתחילים בשקילה של 150 גרם קמח, 50 גרם אבקת סוכר ו100 גרם חמאה.

 

לאחר מכן חותכים את החמאה לקוביות קטנות (אנחנו רוצים כמה שפחות להתעסק איתה, כדי לא לחמם אותה)

 

אפשר לערבל אותם במיקסר עם וו גיטרה או במעבד מזון התוצאה תצא זהה. אני בחרתי לשים הכל במעבד מזון.

 

ברגע שהתערובת מגיעה למרקם הזה אפשר לעצור (בכלל, אנחנו רוצים לעבד את הבצק כמה שפחות):

 

עכשיו לוקחים ביצה ומקשקשים אותה. ככל שמקשקשים אותה יותר, נשבר המבנה הצמיגי שלה ויותר קל לעבוד איתה ולשקול אותה. 30 גרם ביצים זה בערך חצי ביצה בגודל L.

 

אחרי שמקשקשים את הביצה, שוקלים 30 גרם לתוך כוס, או קערה קטנה כדי שיהיה נוח לשפוך אותה למיקסר. אל תזרקו את שארית הביצה, כי אם הבצק לא מתגבש, אפשר להוסיף לו עוד קצת ביצה בכל פעם כדי לאפשר לו להתגבש.

מוספים את הביצה לתערובת שבמיקסר ומפעילים שוב. תוך כמה שניות אמור להיווצר לכם בתוך המיקסר בצק מאוחד לגמרי. שוב, אנחנו שואפים לעבוד על הבצק כמה שפחות זמן, אז ברגע שהתערובת מתגבשת מפסיקים את פעולת המיקסר.
זה צריך להראות ככה:

מוציאים את הבצק, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לפחות לשעה (אני מצאתי שיותר נוח לי להכין את הבצק יום לפני, ככה הוא נח לו במקרר ומתקשה ואני חוסכת שלב ביום ההכנה של העוגה)

 

אחרי שעה מוציאים מהמקרר ומתחילים לרדד את הבצק.

שימו לב שהבצק הזה מאוד דביק ולכן יש לקמח היטב את משטח העבודה ואת המערוך, ואפילו את הבצק עצמו, אחרת הוא נדבק להכל ומסרב לקבל צורה.

אחרי שמשטחים את הבצק לעובי של 2-3 מ"מ מעבירים בעדינות לתבנית ומצמידים את הבצק לדפנות התבנית. חותכים שאריות בצק שבולטות מהתבנית. אחרי שסיימנו, מברישים את הקמח העודף ששמנו על הבצק, מכסים את התבנית (אני מכסה כבר בנייר כסף כדי לחסוך עבודה לאחר כך) ומכניסים למקפיא ל10-15 דקות.
בינתיים מחממים תנור ל170-180 מעלות טורבו.

מוציאים את הפאי מהמקפיא ומעבירים לתנור. על נייר הכסף מניחים משהו כבד שימנע מהבצק לתפוח (שעועית לבנה, תבנית נוספת, כל דבר שישרוד את החום של התנור יעבוד. אני לפעמים מתעצלת ושמה כמה רינגים ממתכת שיש לי בארון), ואופים אותו ככה במשך 20 דקות בערך.
אחרי 20 דקות מוציאים את המשקולת ונייר הכסף ונותנים לבצק להשחים. אמור לקחת בערך 5-10 דקות, אבל בפעם הראשונה שאתם אופים את הבצק, שימו עין על התנור כדי לזהות מתי הבצק באמת מזהיב וכך תוכלו לדעת בדיוק לפעם הבאה.

בינתיים מכינים את המלית ולאחר מכן יוצקים אותה על הפאי ומשטחים.
יש מתכונים בהם אופים את המלית עם הבצק ואז אופן האפייה קצת משתנה, אבל בגדול זה התהליך להכנת הבצק. אפשר להכין מכמות כזו פאי גדול בתבנית בקוטר של 24 ס"מ.
או 6 טארטים אישיים. או טארטלטים. הבצק בזה באמת מאוד רב גוני ואפשר לעשות איתו המון דברים.
מקווה שתהנו 🙂

לרגל החנוכה אני תמיד נזכרת בכמה אני אוהבת לביבות, וכמה עולם הלביבות הוא קל ובלתי מוגבל. יש מתוקות, יש מלוחות, יש מטוגנות ויש אפויות, ותמיד אפשר להוסיף להם כל מיני דברים שמוציאים במקרר, כדי לשדרג אותן.
אבל לא משנה מה – הן תמיד טעימות כפליים ברגע שמוציאים אותן מהאש והן חמות חמות. והכי חשוב – ממש קל להכין אותן!
שני סוגים של לביבות תמיד מחזירים אותי לילדות ואלו הן לביבות תפוחי אדמה ולביבות כרובית, ולכן בחרתי להביא כאן את המתכונים שלהן.

לפני שמתחילים, שני טיפים שאני מרגישה שמשדרגים לי את הלביבות באופן פלא –
1. מהמחבת אני מוציאה את הלביבות למסננת ולא לצלחת עם נייר סופג. זה טיפ שלמדתי בסדנאת בישול ועוזר ממש לשמור על הקריספיות של הלביבות. כשמעבירים אותן לצלחת עם נייר סופג הלביבות משחררות הרבה אדים ולאדים אין לאן לברוח אז הם נשארים והופכים את הלביבה לרטובה ומושית (דבר שאנחנו רוצים להימנע ממנו!)
2. אם קרה במקרה ואיכשהו נשארו לכם לביבות ליום שאחרי – החימום הכי טוב ללביבות הוא בטוסטר/תנור, ככה הן חוזרות (עם כמה שאפשר, כמובן) למצב הקריספי והכייפי שלהן, כמעט כאילו הן עכשיו יצאו מהמחבת. תנסו. אין לכם מה להפסיד. וזה תמיד עדיף על פני לביבה רטובה מהמיקרו 🙂

ואחרי כל ההקדמה הארוכה – למתכונים!

לביבות תפוחי אדמה

4-5 תפוחי אדמה גדולים
1-2 ביצים
מלח
פלפל
שום גבישי

מגרדים את תפוחי האדמה. שמים על התערובת מעט מלח ונותנים לה להגיר נוזלים בערך כחצי שעה. סוחטים את התערובת כמה שמצליחים (כמה שפחות נוזלים = לביבה יותר יציבה).
מתבלים – מלח, פלפל, שום גבישי וכל תבלין אחר שאתם אוהבים (אני הוספתי שמן כמהין כדי לתת ללביבות ניחוח של כמהין)
מוסיפים ביצה אחת ומערבים. אם התערובת הופכת לבלילה אחת אחידה, עוצרים בביצה הזו. אחרת – מוסיפים עוד ביצה ומערבבים עד שהתערובת הופכת אחידה.
מחממים מחבת עם שמן, וכשהשמן חם יוצרים לביבות שטוחות (עדיף שלא יהיה שמנמנות כדי שיתבשלו טוב גם מבפנים, אבל אם אתם אוהבים את הלביבה שלכם שמנמנה – מי אני שאעצור בעדכם) ומכניסים למחבת בזהירות.
מטגנים עד שהצד התחתון מזהיב ולאחר מכן הופכים ומטגנים עד שגם הצד השני נהיה שחום (לא להציק ללביבות הרבה, אם הן לא זהובות עדיין הן עלולות להתפרק)
כשהלביבה שחומה מוציאים למסננת וחוזרים על כל התהליך עד שנגמרת הבלילה כולה.

מגישים בצד עם שמנת חמוצה ועירית. או כל תוספת אחרת שטעימה לכם.

 

לביבות כרובית

ראש כרובית
1-2 ביצים
1/4 כוס פירורי לחם (אפשר גם בלי לרגישים מגלוטן ולפליאוליתים, או סתם אם לא בא לכם)
בצל מטוגן (גם כאן אפשר בלי, אני מצאתי שזה משדרג לי את הטעם)
מלח
פלפל
שום גבישי

חותכים את כל החלק הירוק של הכרובית ומכניסים את הכרובית לסיר עם מים.
מרתיחים את הכרובית עד שהיא מתרככת ומסירים מהאש. מחכים שתתקרר.
סוחטים את הכרובית כמה שמצליחים (גם כאן כמה שפחות נוזלים = לביבה יותר יציבה)
מתבלים – מלח, פלפל, שום גבישי וכל תבלין אחר שאתם אוהבים. אם בחרתם להוסיף בצל מטוגן ו/או פירורי לחם אז זה הזמן להוסיף אותם.
ושוב, גם פה מוסיפים ביצה אחת ומערבים. אם התערובת הופכת לבלילה אחת אחידה, עוצרים בביצה הזו. אחרת – מוסיפים עוד ביצה ומערבבים עד שהתערובת הופכת אחידה.
מחממים מחבת עם שמן, וכשהשמן חם יוצרים לביבות שטוחות ומכניסים למחבת בזהירות.
מטגנים עד שהצד התחתון מזהיב ולאחר מכן הופכים ומטגנים עד שגם הצד השני נהיה שחום.
כשהלביבה שחומה מוציאים למסננת וחוזרים על כל התהליך עד שנגמרת הבלילה כולה.
בלביבות כרובית, בגלל שהבלילה יותר אחידה והומוגנית, אפשר גם להכין אותן בתנור והן יוצאות אחלה. אין את אפקט ה"טעים-לי-כי-טיגנתי-במלא-שמן" אבל הן בהחלט יוצאות טובות וזו אחלה תוספת לארוחה (וגם אין בזה מלאנתלפים קלוריות).